*
קובץ זה הוא תקציר של המגילה ,המגילה עצמה יותר מפורטת ועשירה בתמונות ,הסברים
וצבעים רבים. מאוד מומלץ לרכוש את המגילה
במחיר מוזל מאוד של 20 ₪ בלבד כולל דמי משלוח!!!
להזמנה לחץ כאן!
_________ מגילה ראשונה __________
" האיסלאמיזציה
של מערת המכפלה "
תוכן:
ההיבט הפוליטי_צבאי
ההיבט הדתי
תכנית השלבים:
דורות רבים חלמו היהודים
להתפלל במערת המכפלה .דורות רבים חלום זה לא מומש במלואו, אלא עד למדרגה השביעית.
מדרגה זו היתה קצה התחום המותר ליהודי המבקש
לפקוד את קברי האבות.
זאת מפני שבמאה הי"ג
שלטון מוסלמי מסוים החליט לאסור הן ליהודים והן לנוצרים את הכניסה לאתר המקודש .עד
היום מעט מאוד נכתב על הנושא.
ספר חברון למשל במאמר: "תאריכים בתולדות היישוב
היהודי בחברון " (עמ'430)לא חשב
לנכון לרשום התאריך שבו הוחלט לחסום את גישת
המערה עבור היהודים (והנוצרים) בשנת 1266.
ובציבור הרחב הדברים
התקבלו לבסוף כ"מובנים מאליהם" ,עוד גזרה על היהודים הנרדפים.
הדוגלים בגישה הזאת
מתעלמים באדישות ראויה לשבח שבמשך כחמש
מאות וחמישים שנה לא ראו המוסלמים שום פגם בנוכחות יהודית בקברי האבות.
על כן
עלינו לבדוק מה נשתנה באותה מאה הי"ג שהצדיק אצל המוסלמים שבירת
מסורת של כמעט חצי מילניום ?
אם רוצים אנו לעמוד על השינויים שחלו אצל המוסלמים באשר למערת המכפלה , עלינו לחזור לימי
הכבוש הערבי של הארץ.
כזכור הפשיטות הראשונות
נערכו עוד בימי מוחמד אך רק בשנת 638 ניתן להגיד כי הסתיים כיבוש הארץ עם נפילת
ירושלים הביזנטית. באותה שנה אף עיר האבות נמסרה ללוחמי הג'יהד. האיסלאם בדומה לנצרות שקדמה לה ראתה במסורת הדתית
היהודית אבן פינה לאמונתה. התנ"ך גיבוריו וסיפוריו הגיעו אל המוסלמים הראשונים .
אך נופי התנ"ך היו זרים להם ורבו העדויות
המעלות על נס תרומתם של היהודים בכל הקשור לזיהוי המקומות ההיסטוריים. כרוניקות
מוסלמיות קדומות תיעדו את כיבוש הארץ .
כיבוש
ירושלים למשל ערר עניין רב אצל הסופרים הערבים . הם תיארו את ;כניסתו של הח'ליף עומר רכוב על גמל ועוטה
אדרת עשויה שיער גמל. המקורות המוסלמים רשמו כל פרט ופרט כפי שנהוג לעשות בתיעוד
אירוע חשוב ,אירוע היסטורי.
הם מציינים את אי _נוחות מפקדי הצבא הערבי אשר לא שבעו נחת מהופעתו הלא מרשימה לדידם , של הח'ליף עומר.
ניסיונם לשכנעו לרכוב על סוס ולא על גמל , ללבוש
או לפחות לרחוץ את הבגד שלבש. פרטים אלה מעידים על החשיבות שהמקורות הערבים
הקדומים יחסו לכיבושה של ירושלים ,למעמד של העיר ולתודעה שהיתה קיימת אצלם הודות
ירושלים
מעניין לבדוק לשם השוואה מה אומרים אותם מקורות מוסלמיים קדומים על
כיבוש עיר האבות. האם משמעותה הדתית של חברון היתה ידועה להם ? האם ראו הכובשים
חשיבות מיוחדת בכיבושה של חברון ? כמה פעמים חברון נזכרה
במסורות מוסלמיות על כיבוש ? :"
להבדיל מירושלים שמשמעותה הדתית היתה ידועה למוסלמים…, לא ראו הכובשים חשיבות מיוחדת בכיבושה של חברון , ובמסורות
המוסלמיות על הכיבוש היא לא נזכרה
כלל." (פר' משה גיל ; היסטוריה
של ארץ ישראל_ כרך שישי_ השלטון המוסלמים והצלבנים , עמ' 69)
אין להקל
ראש בפני מסקנה זו . פר' משה גיל מעלה כאן נתון אובייקטיבי פשוט אך רב ההשלכות .עצם העובדה שחברון לא מופיעה
בשום מסורת הקשורה לכיבוש הארץ בודאי לא
יכול להתקבל כעניין מקרי אלא מהותי ביותר.
במלים אחרות האיסלאם של הראשונים (המקורי?) לא
מזהה בחברון שום קדושה מיוחדת ,שום סיבה להנציח את כיבושה ברשומות. קשה לנחש ,
מנקודת פתיחה כה נחותה , איך מקום אלמוני למסורת מוסלמית , יהפוך
לאחד המוקדים המקודשים של האיסלאם בעתיד. (נס ?)
פרט אחר חייב אף הוא למשוך את תשומת הלב של אנשי המחקר, השם
חברון או
קרית ארבע לא מופיע במקורות הערביים
הקדומים , אלא כל מני צורות משובשות של
"חברון" כמו למשל: "חיברא או חברא , חפרון ועוד ".
באשר לקביעת השם "אל חליל " שמופיע
מאוחר יותר, בצורות שונות (בית אל חליל , מיסג'ד אל חליל משהד אל חליל) קשה לא
לראות את העתקת המסורת היהודית המצביעה לעבר אברהם כאל חבר אהוב ה' וזה בדיוק פרוש
המלה "אל חליל "בערבית !
מתפתים אנו לכתוב שבימי הכיבוש הערבי של ארץ ישראל
, הכובשים לא ידעו ולא כלום על חברון , הם לא הרגישו לשם כך שום זיקה לעיר האבות . לכן שתיקה המקורות זועקת לשמים .
אך המסורת עתיקת שנים מספרת על בקשת תמים אל דהרי, (אחד ממקורבי
הנביא) ורצונו לראות את חברון בנחלתו כאשר
י
סתיים
כיבוש הארץ .הפעם השם חברון אכן מוזכר אך ללא כל זיקה לאבות.
מסורת זו אין בכוחה להפריך את טענותינו אלא לחזקן
בלבד. איך ניתן להבין שתמים אל דהרי מזכיר את חברון העיר מבלי להזכיר את
"איברהים אל חאליל" באותה נשימה ? איך ניתן להבין את מוחמד נביא אללה נותן תשובה חיובית לבקשה מבלי
להעיר על המצאות קברי האבות ? שתי תשובות עומדות לפרק:
העיר חברון לא היתה קיימת בתודעתם של אנשי החיג'ז
הרחוק כפי מתרשמים ההיסטוריונים מהעדר מקורות על כיבוש העיר .
אפשרות אחרת לא פחות מעניינת , הערבים הראשונים
ומוחמד בראשם אכן ידעו על המשמעות הדתית של חברון אך התנגדו לה. הרי המסורת
המוסלמית שמה בפי הנביא המימרה המפורסמת :"קללת אללה על היהודים והנוצרים אשר
הקימו מקומות תפילה על הקברים" .באשר לתמים אל דהרי סביר להניח כי בהיותו סוחר
,מעוניין היה בחברון בשל השוק שהתקיים בו ולא
לשום סיבה אחרת.
סיכום
השלב הראשון . המוסלמים כובשים את חברון
אך מסיבות אלו ואחרות לא מגלים שום עניין
בה .
מצב זה לא יאריך ימים , האיסלאם כדת צעירה חשופה היתה להשפעות מבחוץ , בייחוד מהיהדות
והנצרות שקדמו לו. כאן בחברון ראו המוסלמים את יהודים ונוצרים פוקדים את קברי
האבות .
הם ראו עולי רגל רבים מבקשים לשפוך את ליבם מול
אבות העולם
כפי שמנהג זה היה נפוץ בתקופה הקודמת הרי היא
תקופה הביזנטית.
כך מעיד סוזמנוס ההיסטוריון הנוצרי של המאה
החמישית:" אלון ממ(ב)רה המקום הזה נקרא היום טרבינטוס סמוך לחברון … רבים מאוד באים גם לשם מסחר, מיקח וממכר ,שכן החג נוגע
מאד לכולם: מחד גיסא, ליהודים, משום שהם מתפארים באביהם אברהם; מאידך גיסא
לפגאנים בגלל ביאת המלאכים ואילו לנוצרים
מפני שגם אז הופיע לצדיק מי שעתיד היה
להתגלות על ידי הבתולה … אלו(היהודים) מתפללים לאלוהי הכל…"
מקור זה חושף לנו את העיר חברון כמקום בעל כוח
משיכה רב (מעניין שלא מדובר כאן במכפלה אלא רק באתר שני בחשיבותו) .
נציין גם כי היהודים הם הראשונים המוזכרים בין
ה"רבים מאד הבאים לשם". מכל וכל סביר להניח שלאחר תקופת הסתגלות מה
המוסלמים מרגישים אף הם הצורך לכבד את
המקום על פי הבנתם הם.
במלים אחרות
הם נשבו לכסופי חברון. עוד בתקופת השושלת בית אומיה(661-720) הערבים בונים
את ציוני הקברים שאנו רואים עד היום .
הגיוני לחשוב כי המוסלמים למדו בעיקר מהיהודים
לכבד את המקום בזכות ישני חברון השוכנים בו ובפרט אברהם אבינו המכונה
ה"חבר" במסורת היהודית ,אל חליל אצל המוסלמים שתרגמו את המושג לערבית.
על כן בדומה ליהודים ולנוצרים המוסלמים מתחילים לכבד את המקום בזכות
"ישני חברון " בפרט בזכות האב המון גויים הלא הוא אברהם אבינו.
סיכום השלב השני
, הערבים מתעוררים לעניין חברון מצטרפים לטקסים הדתיים של שתי הדתות
האחרות.
מבחינה דתית לא היה למוסלמים יתרון על יהודים או
נוצרים בזיקתם לקברי האבות .ההתקשרות למקום דרך אברהם הפכה אותם לשותפים שווים
ליהודים ולנוצרים שמכבדים את זכרו של "אב המון גויים ".
אך מצב זה לא היה נוח למי שראה באיסלאם עליונות על
שאר הדתות ,על כן הצורך לבנות זיקה ייחודית בין האמונה החדשה 
למערת
המכפלה.
כזכור בקוראן מסופר על המסע הלילי המסתורין אשר
ערך מוחמד מהמסגד הקדוש (במכה) אל המסגד הרחוק(אל אקצא)וכך נאמר:" השבח
לאשר הסיע את עבדו במסע לילי באחד הלילות מהמסגד הקדוש אל המסגד הרחוק אשר את
סביבתו בירכנו, כדי שנראה לו מקצת המופתים שלנו הלא הוא השומע והרואה" קוראן
פרק י"ז פסוק א'
למעשה זהו עיקר הקשר בין האיסלאם לארץ ישראל על
פסוק יחיד ומעורפל זה בנו המוסלמים תלי
תלים של פרשנות שמטרתם היתה ליצור זיקה בין האיסלאם לבין ירושלים .
על-פי הפרשנות המקובלת הסיע המלאך גבריאל את הנביא
רכוב על הסוס הפלאים שלו ממכה לירושלים כאשר בדרך עצרו במספר תחנות , וכאן שונות
המסורות והערכות של חכמי שאיסלאם על אמיתות המסורות כפי שעוד נראה.
מסורות
מאוחרות ציינו את חברון כאחת התחנות של נביא בדרכו לירושלים .
הרווח
המידי של מסורת זו ברורה , הפעם יש יתרון או קשר ייחודי בין האיסלאם למכפלה .
הגענו
לשלב השלישי בו המוסלמים
משיגים יתרון על שתי הדתות האחרות
ומכניסים את הנביא מוחמד כאחד מגיבורי המכפלה. הכל מוכן עכשיו לשלב הבא בו המוסלמים
עומדים לגרש את הלא מוסלמים מהאתר המקודש
תוך כדי הפיכתו למקום תפילה בלעדי לאיסלאם!
.
אנו עומדים עתה מול השלב הרביעי , השלב המכריע
הנותן למוסלמים בלעדיות על מערת המכפלה והדוחה את היהודים והנוצרים החוצה .
מטרת השורות הבאות היא לנסות לשחזר את הרקע הכללי להחלטה
זו ,תוך ניסיון להבליט כמה היבטים לרקע זה , כגון ההיבט הפוליטי- צבאי , ההיבט
החברתי וההיבט הדתי , ולבסוף ההיבט ה… כואב , ההיבט המוסרי.
ההיבט
הפוליטי_צבאי:
זה היה
בראשית תקופת הממלוכים כאשר הסולטן ביברס יצא למלחמות רבות נגד הצלבנים וכמעט הביא
לקץ שלטונם בארץ. כך י.פרוור משחזר את השתלשלות הדברים: "ההכנות למסע צבאי
נעשו בקהיר באביב 1266, בתחילת מאי הופיע ביברס בעזה בפיתחה הדרומית של הארץ… מתוך
תאום מפליא התמקמו הגדודים הממלוכים… ביברס עצמו עבר מעזה לחברון שבה יסד 
בשעתו
וקף לקיים את העניים שבאו להשתטח על קברי אבות. ובנסיבות הביקור הזה שהיה חלק
ממסע אנטי נוצרי, אסר את הכניסה לבניין קברי האבות ליהודים ולנוצרים" (י.פרוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.
עמ' 459)
מלחמות הצלבנים ברקע הן ללא ספק מרכיב חשוב בתהליך
קבלת ההחלטות שהביא לגירוש הלא מוסלמים ממתחם המערה , אבל אין במלחמות אלה
כדי לנמק
לבדן את החלטה זאת. הרי המאבק עם הנוצרים לא היה דבר חדש אלא התקיים כל ה 167 שנים אחרונות . בתקופה זו שני הצדדים
שאפו לשליטה במקומות הקדושים אך ידעו לנצל כל רגיעה בין המלחמות כדי לאפשר ביקורים ועלייה לרגל לכל
בני הדתות ,כולל ליהודים. כך למשל ר' בנימין מטודלה מבקר בחברון עת שהצלבנים
שולטים בה.
על כן עלינו לבחון מה נתן למוסלמים דאז את העזות
לשנות סדרי הפולחן המקובלים מדורי דורות
במכפלה ? מה גרם להרגיש בלעדיות על
מערת המכפלה .
האיסלאם והנצרות
התמודדו בסדרת מערכות בעבר.
התמודדות זו הפכה כמעט לשגרה עד היום בו הופיעה
סכנה חדשה לשני המחנות :המונגולים!
לא תמיד העריכו נכון , את משמעות האיום החדש לאזורנו באותם הימים .כאן המקום להבליט כמה
נקודות ייחודיות לכובש זה. במלים אלה מתאר , רנה קליסקי את התקדמות המוגלים :"
במהירות מדהימה חדרו גדודי המונגולים לתורכסטאן , טרנסוכסיאנה ופרס. הם השמידו כל
אשר עמד בדרכם , צבאות וערים .עוד לא ראו בהיסטוריה השמדת אוכלוסיות אזרחיות בסדר
גודל דומה . כל מרכזי תרבות האיסלאם שנפלו בידיהם לערמת אפר נהפכו. הם לא הפגינו
שום רגש רחמים לא למסגדים וגם לא לספריות המפוארות … מסגדי הפאר של בוכרה הפכו לאורבות לסוסים הקטנים של המונגולים
.הערים באלך וסמרקאנד לא ידעו גורל טוב יותר רוב
האוכלוסיה נפלה בחרב הניצולים נמכרו לעבדות… בינואר 1257 הם חנו מול בגדאד, על אף מגדלי ההגנה הבצורים המרובים , העיר נפלה אחרי מצור של
חודש. המנהיג הרוחני של בעולם המוסלמי הוצא להורג יחד עם משפחתו והעיר בגדאד נמסרה
לביזה… במלכוד בין הנוצרים במערב לבין המונגולים במזרח האיסלאם היה כמוכא
דיכאון ,תשוש מכדי להילחם לחייו , לא נותר לו
(לאיסלאם) אלא להמתין לגזר דין מוות המתקרב .
(רנה קליסקי_:העולם
הערבי, עליה ושקיעה של אימפריה.)
אנו מבינים עתה מה היתה משמעות ניצחון ביברס על
המונגולים בעין חרוד בשנת 1260. לא פלא אם כך ביברס הממלוכי ראה את עצמו
"מציל האיסלאם ומקומותיו הקדושים " . מערת המכפלה היתה המקום המקודש השני בחשיבותו לערביים הארץ .
במלים אחרות לא מן הנמנע שביברס ראה את עצמו כמי
שהציל את מסגד אל חליל מההרס המונגולי ,חשוב לציין כי הצלבנים סירבו אז להצטרף
אליו במלחמתו נגד המונגולים. על כן גברה בנסיבות אלו התחושה כי מערת המכפלה שייכת
לי שנלחם להצילה.
הנוצרים סירבו לחסום את הצבא המונגולי והיהודים
מצידם גם לא השתתפו לעצירת המונגולים אם כי מסיבות שונות לחלוטין.
על פי חשבון זה המוסלמים לבדם זכאים ליהנות מהאתר
המקודש של מכפלה!
ההיבט החברתי:
על אף הרקע הפוליטי –צבאי
עדיין לא מובן למה החליטו הממלוכים להכליל את היהודים יחד עם הנוצרים בכל
הקשור לאיסור כניסה למתחם המערה.
הרי לא דומה
האיום הנוצרי ל"איום היהודי " אם בכלל ניתן לדבר על איום יהודי
במישור הצבאי פוליטי.
לכן לא בזה המישור עלינו לחפש הסיבה להתנהגות אנטי
יהודית
אך שונה היתה התמונה במישור החברתי.
הממלוכים
כזכור היו עבדים ממוצא לא מוסלמי אשר נחטפו בצעירותם
וחונכו בדת האיסלאם ובאומניות המלחמה .
הם התחילו את דרכם כיחידה נבחרת לשרות הסולטנים
השונים .עם השנים
הם היוו את הגוף העיקרי של הצבא הערבי עד היום
שלקחו את השלטון לעצמם, במחצית המאה הי"ג לערך.
עליית
הממלוכים לשלטון סימל יותר מכל את שקיעתם הפוליטית של הערבים כקבוצת אתנית, בהנהגת המדינה. הממלוכים מצידם
השתייכו ברובם לגזע התורכי. הטיב לתאר מצב
חברתי זה פרופסור אליהו אשתור:"…שלטון התורכים במזרח התיכון כבר ערך
מאות שנים אבל רק עכשיו (בתקופה הממלוכית) הגיע לידי כך שנמנע בהחלט מהמוסלמים
ילידי הארצות הללו (מצרים ארץ ישראל וסוריה) להשתתף בשלטון. ולא זו בלבד שילדי
הארץ לא יכלו לעלות לדרגות גבוהות בצבא ולהיכנס למעמד הקצינים שאחז ברסן השלטון
אלא שאפילו בראש האדמיניסטרציה האזרחית
העמידו אמירים, היינו, קצינים מקרב הממלוכים. לילדי הארץ המוסלמים … לא נשארו בשרות המלכות אלא הקרירה של
פקידות ושם נתקלו בשכבת הפקידים
הלא מוסלמים… מכאן אותה מרירות שרווחה
בקרב המשכילים המוסלמים ותוקף
ההתנגדות לפקידים מאנשי החסות "
אמנם עיקר הפקידות היתה מורכבת מנוצרים קופטים אך
יהודים רבים סבלו מן האווירה העוינת לבני
החסות כפי שמציין פר' אשתור:" מקדמת דנא עורר כעס רב בין המוסלמים שלא
פסקו המלכים השונים , חליפים וסולטנים למיניהם להשתמש באנשי החסות כפקידי המלכות… הלא העובדה שנוצרים
ויהודים המשיכו מאות בשנים לכהן במשרות חשובות בשרות מלכי המאמינים ואף פעם
לא הצליחו הקנאים לדחוק את רגליהם כליל היתה בזב סתירה בין תורה (הכוונה
כאן, התיאוריה) וחיים…
הממלוכים עשו כאן שימוש ציני מהמצב החברתי הקיים .
הרי מצד אחד הם בעצמם בלמו את האלמנט הערבי . הם
זלזלו בו וסירבו לראות בו שותף לשלטון. אך לא זו בלבד אלא ש העדיפו עליו
קבוצת בני החסות לניהול מערכת הפקידותית של המדינה . ומצד שני נוח היה לממלוכים
לכוון את מרירות הערבים לעבר בני החסות ,אשר מלאו כאן את תפקיד של שעיר לעזאזל .
הוצאת יהודים ונוצרים ממערת
המכפלה הלמה בהחלט את האווירה החברתית של התקופה.
סקירה זאת לא תהיה שלמה אם לא נקדיש מלים מספר על
ההיבט הדתי שבנושא.
ההיבט הדתי:
בכל מערכת דתית אוליגרכית
מקום של כבוד שמור לאבות המייסדים.
ראינו שחכמי האיסלאם הראשונים מעולם לא הביעו
התנגדות כל שהי לנוכחות יהודית ונוצרית במערת המכפלה. ראינו גם שמצב 
זה
התקיים מאות בשנים .
מכאן השאלה , מאיפה באה הסמכות לסתור מסורת דתית
כה מושרשת?
נקשה על שאלה זו עניין נוסף, ביברס איש צבא ואיש
מנהל היה , מה לו ולבעיות דת? במה הפריע לו שעולי רגל מדתות אחרות יבואו לחברון וישלמו
במיטב כספיהם את הזכות להיכנס לאתר המקודש , ליהנות ממגוון רב של אתרים המזהים עם
האבות (ראה סקירתו של זאב וילנאי ב " אגדות ארץ ישראל חברון עיר האבות עמ
'239-243 )
כנגד אותן השאלות אנו רוצים לעלות אפשרות שהחלטה זו למנוע מבני החסות כניסה למערת
המכפלה לא היתה החלטה של ביברס אלא שהוא נכנע לה
כדי לבדוק את אפשרות זו עד תום עלינו לחפש בסביבה הקרובה של ביברס, אדם או
קבוצה שיהיו מעונינים בהשראת אווירה קיצונית מסוג זה. לצורך זה אנו שוב נעזרים
בדברים המלומדים של אשתור : " …שיך כ'צ'ר היה צורר הכופרים…בשנת
1269 החליט לטהר דמשק מחרפת היין… הוא התנפל על בתים של יהודים ונוצרים… בצעירותו הצטרף לחוגי הסופיים (בעלי
מיסטיקה) בימים אלה ניבא… עתידו המזהיר של ביברס וכאשר עלה באמת על כיסא השלטון ,גברה
אמונתו באיש הזה עד שלא היה לו גבול. כיצ'ר היה בבחינת נביא בית של ביברס ולפי מה שמסופר הגיד לו מראש מתי יעלה בידו ללכוד
ערים ומבצרים ואף את היום המדויק. מובן שהיתה לשיך השפעה רבה על הסולטן… "
במאמרו הקצר על ביברס זאב ולנאי חשב לנכון להזכיר
את הפעילות של איש דת זה : " בחצרו של ביברס פעל שיך מוסלמי קנאי … שרדף יהודים ונוצרים. מסופר עליו שפרץ לתוך מנזר
המצלבה בירושלים הרג במו ידיו נזיר והפכו מעון לדרווישים מוסלמים…"(אריאל. אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל
: ערך ביברס עמ ' 583 ) הסופרים הערבים יודעים לספר על "גבורותיו " של
השיך בדמשק הפעם נגד היהודים: " … בתשיעי לחודש שואל בשנה זו
(1271) נכנס השיך כ'צ'ר …. לדמשק הנטורה ובא אל בית הכנסת של היהודים , הוציא אותם ממנו
ועשה אותו לבית תפילה לדרוישים. הוא ערך
שם לחבריו סעודה …והם אכלו ממנה. השיך הביא זמרות, ערך סמאע (
מוסיקה קצבית המעוררת אכסטזה ) , רקד יחד עם
פקירים שלו והם דרכו ברגלים על מה שנשאר ממאכל הקמח . אחרי מעשה זה לא הצליח השיך במעשיו והוא יצא מבית
הכנסת באופן מגונה… "(אל נוירי ; נהאית אל ארב פי פנון אל
אדבעל פי תרגומו של פר ' אשתור)
בהמשך קריאת דברי אשתור אנו מגלים כי אותו שיך
הצטיין גם בדברים
נוספים: " …משום ההערצה הרבה שהעריץ אותו ביברס העז כיצ'ר לפגוע
בזכויותיהם של אנשי החסות ונראה שהיתה כוונתו לחלל דווקא את בתי התפילה
המקודשים עליהם ביותר "
אל עף שאין (עדיין) שום מקור היסטורי המאשר סברה
זו ,קשה לנתק את החלטת ביברס בחברון בשנת 1266 מהשפעת השיך כ'צ'ר על סולטן הממלוכי
בכל הנוגע לבני חסות ו " לבתי התפילה המקודשים עליהם ביותר "
גם ללא עזרתו הפעילה של שיך כ'צ'ר , היתה קיימת
מתיחות מסוימת
בין היהדות לאיסלאם , או ליתר דיוק היו עוד התקפות
מסוגים אחרים על היהדות .רווחה באותם הימים האמונה שהיהודים זייפו את התנ"ך.
מטרות הזיוף
היו כביכול לטשטש את בואו
של מוחמד . חיסולה ההדרגתית של המדינה הצלבנית הגבירה את הקנאות המוסלמים וגם השפיע על יחסם כלפי היהודים
והיהדות. הם טענו על ביטול היהדות על ידי האיסלאם.
במחצית השניה של המאה
הי"ג כלומר סמוך לסגירת המכפלה ל "לא מוסלמים" מתפרסם חיבור
פולמוסי בשם :" התשובות הנכונות על שאלות הפושעות " ובו התקפות חריפות
ביותר על היהדות והנצרות. באופן מפתיע
מצביע המחבר על ….עזרה
הסופר כאחראי על ה "זיוף הגדול " וזה לשונו
" … משה לא
נתן את התורה לכל בני ישראל אלא לכהנים בלבד
, שהרי כתוב _ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי(דברים: לא ' ; ט')… הכהנים
עצמם לא הקפידו על ידיעת התורה ….שביעים שנה אחרי ששרף נבוכדנצר את
בית המקדש ונעלמה התורה . בא עזרה וחיבר
ליהודים ספר חדש
וזהו התנ"ך
שבידיהם." למרות השוני בין התקפה
ספרותית מסוג זה להתקפות ברוטאליות של שיך כ'צ'ר אין ספק כי קשר אחד מקשר ביניהן.
הן משכילם והן פשוטי העם מצאו באותם הימים במה נוחה להביע את יחסם העוין ליהדות
כדת וליהודים כבני אדם . על כן לאור הבהרות אלה החלטת שלטון הממלוכי לאסור את כניסתם
של יהודים ונוצרים למערת המכפלה, לא נופלת
כרעם ביום בהיר
אלא סגרת את המעגל והופכת
את מערת המכפלה לאתר מוסלמי בלבד.
ההיבט הכואב , ההיבט המוסרי:
מבחינה מוסרית הפיכת קברו של אברהם , אבי החסד
,הסובלנות והרחמים למעוז הקנאות המוסלמית נוסח שיך כ'צ'ר מהווה שערורייה רוחנית
ממדרגה ראשונה . ניתן היה להטיל את האחריות לאותה שערורייה על אדם אחד או על דור
אחד לכל היותר .
אך עם חלוף השנים המוסלמים רק התחזקו במגמה לא רצויה זאת.
המדרגה השביעית הפכה לסמל
, בודדים בלבד מקרב עמנו הצליחו , פעם במרמה
פעם בחסות אזרחות זרה , לפקוד את ציוני הקברים . ככל שגברה הקנאות גבר
הפיגור והבלבול בעולם המוסלמי .בניסיונם להופיע כצאצאיו
היחידים של אברהם אבינו
המוסלמים הוציאו את עצמם מן הירושה הרוחנית של ה " אב המון גויים " .
בשנת 1967 צאצאי הממלוכים
הובסו במלחמתם נגד שארית הפליטה היהודית
ירושלים וחברון חזרו
לבעליהם הלגיטימים .הסובלנות הדתית
שהפגינו השלטונות הישראלים התפרשה במהרה על ידי ה"ממלוכים המודרניים"
,כחולשה.
עוד לא אבדה תקוותם לגרשנו ולהחזיר את גלגל מזלם
אחורנית לימי ביברס ושיך כ'צ'ר.